<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימנים ט'—י'</h1>
<h2>דף נ:</h2>
[שאלה מה"ר ר' אליעזר בר נתן]. השכילוני על מחט שנמצא בעובי בית הכוסות וחקרתי וראיתי כי אותו עובי הוא בפנים לצד הריעי כמו שפה סביב לאותו מקום שדבוק מחוץ להמסס... ומבעי ליה האי מצד אחד היכי דמי, אם תחובה המחט בתוך העובי מבפנים ואינו יוצא חוץ לחלל הגוף, מאי איריא כשתחובה במקום העובי, בכל מקום של בית הכוסות נמי אם תחובה מצד אחד ולא יצאתה לחוץ כשרה, שהרי שנקבה לחוץ תנן [מ"ב ע"א] ותו מאי אשמעינן מב' צדדין טרפה גבי העובי, בכוליה נמי הכי דיניה דאם נקב לחוץ טרפה. ואם נפרש האי מצד אחד כגון שתחובה המחט מצד אחד של עובי, ומב' צדדין היינו שעבר כל העובי והכל בפנים שאין המחט יוצא לחלל הגוף ואשמעינן דמטרפה בהכי. אם כן ההוא מעשה שבא לפני רבי במחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחד והפכה ר' ומצא עליה קורט דם מבחוץ וטרפה, ואמרינן מתני' היא המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ, אלמא בעובי בית הכוסות בעינן שנקבו לחוץ. ומצאתי בנימוקי רבינו הגדול ר' שלמה במסכת סוכה [ל"ד ע"א] שפיר' בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה, אבל השאר כל הכוס איידי דקליש אפי' מצד אחד טרפה. ולא נראה לי דהא נקבה לחוץ תנן. והוא עצמו פי' במסכת חולין דכל נקב הוה מפולש. לכן לא ידעתי לפרשה. [תשובת ר"ת אל הראב"ן]. על עובי בית הכוסות ששאל אדוני והקשית מב' צדדין טרפה מאי חידוש... נראה בעיני משום רישא נקטיה וה"פ [מצד] אחד כשרה שנמצא המחט לצד הריעי, שאם לצד החלל אמרי' דרך בית הושט באה וניקב הושט, וטרפה מחמת נקובה כדמוכח שמעתתא גבי חיתוכא דכבדא [מ"ח ע"ב], דפריך עלה מאי שנא ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות, ואע"ג דבשאר בית הכוסות שאינו בעובי כבר היה נקוב לחוץ בנקב כזה, אפי' הכי הכא עור החיצון מגין, כדאמרי' [מ"ט ע"ב] דחלב טהור סותם כמו כן זה העור סותם (דהוי האי כחיטי דכרכשא דלא סתמי אי נקבה הכרכשא), אבל מב' צדדין טרפה דהוי כשאר בית הכוסות שאין בו עובי דבעינן נקבו לחוץ. ופי' דצד אחד כלומר דופן אחד, ואם באת למצא חידוש בב' צדדין יש לך לפרש, אע"ג דהוא סמוך להמסס וליחשבו כנקבו זה לתוך זה, וניקבו לחוץ דמתניתין דחולין שלא במקום עובי קאי שהרי במשנה לא הזכיר מקום עובי, דהכי אמר חלחולת שניקבה וירכים מעמידות אותה כשרה, קמל"ן דב' צדדין טרפה, דאין המסס מעמידו. ומה שפי' זקני בשבת [ל"ו ע"א] ובסכה [ל"ד ע"א] לפום ריהטיה פירש ולפי דוחקו. וה"פ דשבת ודסכה, הובלילא בי כסי בי כסי הובלילא נפקא מיניה לעובי בית הכוסות, פי' שלא יטעה אדם לומר צד אחד ושני צדדין בהמסס כדאמר בבית הכוסות, דבית הכוסות מצד אחד כשרה ובהמסס מצד אחד טרפה, והיכי דמי כגון אצל הכפולות שבו שיש בו כמה עורות, שאפי' אצל דיבוק העורות אם ניקב החיצון לצד חלל מעבר לעבר טרפה. ואם לא שגלה לנו אביי שנשתנו שמותן היה הטבח ההדיוט שונה משנתנו דצד אחד כשרה בהמסס והיה מכשיר ההמסס אי ניקב עור החיצון בלא עור פנימי שאצלו במקום דיבוק העורות והיה סובר שהוא העובי, דכי היכי דתנינן מחט שנמצא בעובי בית הכוסות הכי נמי הוו תנן, לפום מאי דאישתנו, מחט שנמצא בעובי המסס דמיקרי ליה עובי דההוא סומכא מכלל דאית ליה קולשי... וא"ת וכי טעות כזה יטעה האדם, נראה לנו שזו הוקשה לזקני, ואינה פרכא. וכי יש לך טעות גדולה משיפורא וחצוצרת שאם לא הודיענו היינו מכשירים חצוצרת לראש השנה, והלא זכרון עקדה היא וכמה משניות מפלגי בין בשל פרה בין בשל איל וזכרים וכפופים ושופרות היובלים כתיב. אלא יש לנו לומר דכל אותן דברים דאישתנו שמייהו לכל מסורים וטעו בהן ההדיוטות, אלמלא שהכריזו והודיעו רבותינו שנשתנו שמייהו. והאמת כדבר אדוני הוא ודכל נקב מפולש הוא ולחוץ משמע מעבר אל עבר וכמו שפי' זקני במסכת חולין. ושלום.
